נחל אזוב-נחל שיח-נחל עמיק-נחל לוטם.
החלטנו לבדוק ביום אחד את ארבעת הנחלים המרשימים היורדים מחיפה מערבה.

נחל אזוב
תחילת המסלול הוא ברחוב נתיב האופקים. מאחורי שער ברזל קטן מצוי השביל היורד לנחל אזוב. כבר בדקות הראשונות של ההליכה אנחנו מוקפים בטבע פראי. בהמשך המסלול אנחנו יורדים באפיק הנחל ולאחר 2 ק"מ אנחנו פונים צפונה וחוצים את השלוחה לעבר נחל שיח.

נחל שיח
בתחתית הנחל מתגלה לנו בוסתן כיאט, שהוקם בנחל באמצע שנות ה-30, והיווה אבן שואבת ומקור השראה לאמנים, משוררים ומוזיקאים. לאחר הביקור בבוסתן אנחנו מגיעים לעין שיח (וטובלים), הבריכה צלולה והמים קרירים ונעימים. השביל מטפס במעלה הנחל ואנו מגיעים לחורבות המנזר הכרמליתי. בתקופה הצלבנית, הנזיר ברוקארדוס מייסד המסדר, היה זה שריכז סביבו קהילת נזירים קטנה. ברוקארדוס היה זה שבחר באתר נחל שיח, שהיה שופע מים, רחוק יחסית מהעיירה חיפה, מטירה ומדרך החוף. באתר חבוי במעלה הנחל מצאו הנזירים שסביבו מעיין אותו ניקו, הרחיבו את תעלת המים המזינים אותו משכבת הסלע, ובמדרונות הסמוכים הכשירו נקיקי מגורים ובנו מדרגות חקלאיות, בהן גידלו מעט מזון למחייתם. אורח חייהם היה סגפני מאוד. הם היו מתבודדים ושתקנים, והסתפקו במעט. קהילת הנזירים במנזר הייתה שיתופית ואוטונומית. לשם כך בנו לעצמם גם קפלה לתפילה בסמוך למעיין ומול מערת קומתיים. לשם בנייתה פילסו את המדרון הדרומי ובנו לרוחב הנחל קיר אבן גבוה מאוד, ממנו הוליך גרם מדרגות ומעליו מגדל תצפית ושמירה, אשר היקנו לאתר תצורה של מערך מבוצר. המנזר, שכונה לימים סנטה מרגריטה , החל למשוך עולי רגל שפקדו את הארץ ונעו במישור החוף הסמוך, וכך התאפשר לנזירים לקבל תרומות ומענקים, לקיים את המקום ולשמר את אורח חייהם. כאשר התמוטטה ממלכת הצלבנים ב- 1291, נטשו הנזירים את הארץ יחד עם מגיניהם ושבו לאירופה. מיתוס שלא זכה לביסוס כלשהו נוצר סביב נטישת המנזר, כאילו פשטו חיילות המוסלמים, הרסו ושרפו אותו, וטבחו את נזיריו. מאחורי המנזר מצוי עין משוטטים; הקרוי על שם "אגודת המשוטטים" שנוסדה בחיפה על ידי פנחס כהן ב-1916, ממנה צמחו החברה להגנת הטבע ושבט "משוטטי בכרמל" של תנועת הצופים. אנחנו ממשיכים במעלה שביל עד לפאתי חיפה. משם אנחנו ממשיכים צפונה בסביבה עירונית עד לכניסה לשכונת "שיכון בתי הזיקוק" שם מתחיל מסלול נחל עמיק.

נחל עמיק
נחל עזוב במקצת ומוזנח, בחלקים רבים של המסלול השביל נעלם ומצאנו את עצמנו מוקפים בסבך צפוף. אבל, אנחנו אהבים כל פיסה בארץ ולכן לא ויתרנו והמשכנו למרות המכשולים עד לתחתית הנחל בשכונת "נווה דוד".
משם פנינו צפונה לכיוון שכונת "קריית שפרינצק" עד לתחילת המסלול.

נחל לוטם
הנחל מתחיל בגינה ציבורית יפה ומסומן בסמ"ש כחול. מהר מאוד אנחנו נכנסים לתוך הצמחייה שמקיפה אותנו מכל עבר, הרגשה מענגת ביום קיץ חם. השביל עובר דרך החורש ומגלה לנו נחל מרשים ומסלול נעים. סופו של הנחל במרכז הכרמל בסמוך לגן החיות ומתחת לגן האם המפורסם.

***

ההר הירוק (והמוצל)
מפאתי דאלית אל-כרמל דרך אתר במת ההר ושביל השעורה לקיבוץ יגור

מסלול מוצל ונעים (יחסית) לחודשי הקיץ החמים. יצאנו מפאתי דאלית אל-כרמל מזרחה בשביל המסומן בסמ"ש ירוק (הסימון נמחק ברובו ומומלץ להיעזר בקובץ המצורף). השביל עובר בשדות היישוב עד לחציית "דרך נוף כרמל" המסומנת בסמ"ש שחור. אנחנו חוצים את השביל הרחב ונכנסים לוואדי עלי-א-דין. ערוץ יפה ומוצל שמוביל אותנו למצודת הבמה (ח'רבת אל-קליעה). לאחר 2 ק"מ הגענו לאתר.
"מצודת הבמה" היא נקודת תצפית לא שגרתית על העמק והגליל ואתר ארכיאולוגי מרתק.
הביצורים של המקום הם קדומים ולא ידוע בדיוק מתי החומה הדרומית מערבית הוקמה. השריד הבולט ביותר במקום היא הבמה העצומה שבנויה מאבנים קיקלופיות אדירות מימדים.
בנוסף, קיימים במקום 2 בורות מים עם חוליות בור. ממזרח ומתחת לחורבה אבן ים. יש הטוענים שייתכן והאתר הוא המקום בו נערך המפגש בין אליהו הנביא ונביאי הבעל…
המשכנו בשביל הירוק העולה צפונה חזרה לדרך הנוף. לאחר כשעה של עליה (הכוללת עצירות מנוחה רבות) הגענו חזרה לסימון השחור. המשכנו צפונה על גבי השביל הרחב, חצינו את נחל חוסיפה עד למפגש עם "שביל השעורה" היורד לקיבוץ יגור.
"שביל השעורה", הדרומי ביותר מבין השבילים הקרויים מנדטוריים, היורדים מהכרמל ליגור. השביל מושך חזק צפונה על צלע הכרמל המזרחית, כאשר לאורך כארבעה ק"מ יורד מגובה 340 לגובה 10.
את המסלול סיימנו בקיבוץ יגור (בחנות הקפה המצויינת במרכז המסחרי).
אורך המסלול 12 ק"מ, בינוני.